ירושלים שלי
הרבה פעמים, כשמישהו אומר לי "תשמע הייתי גר בחו"ל או אני עושה רילוקיישן לאי בודד, אני מיד נזכר בירושלים.
לי יש את ירושלים שלי.
כמו שעוזי חיטמן שר "אלוהים שלי".
לכל אחד יש את הירושלים שלו. לאחד זה כמיהת הדורות ולשני זה רק לברוח למרכז, לאחר זה יד ושם ולשני בית קפה קטן קרוב לנחלאות.
עבורי ירושלים היא החלום, התקווה והשאיפה למשהו לא ברור שאנחנו מצפים לו שיגיע.
זה אולי גאולה כפי שניבאו הנביאים ואולי זה פשוט רוגע ושלווה שתחזיר לנו את האמונה שכאן זה גן העדן האמיתי, למרות שזה כרגע מקום לחוץ וקשוח.
כך או כך אני מרגיש שאני חייב להישאר קרוב, שלא אפספס משהו טוב כשהוא מגיע.
אני אוהב להרגיש קרוב לירושלים.
אני משתדל אחת לכמה שבועות לקפוץ ולוודא שכל האבנים במקום. זקני נחלאות, שיד הזמן ליטשה את בגדיהם, יעידו כי ראו אותי משוטט בדרכי למחנה יהודה בין בתי הכנסת המשפחתיים.
כמה פעמים בעבר ניסיתי לאסוף אויר בכיסים ולקחת למרכז, לתפוס שיחה עם עובר אורח ולהתעכב על ציור קיר קרוב לבצלאל ולאסוף איתי כמה חוויות עליהם אמרו שהם סוד האושר.
Jerusalem באנגלית זה מלא גלורי, ממש נוצץ.
אם תגיד שמות של ערים אחרות זה לעולם לא ישמע כל כך טוב כמו ירושלים. תנסו עם רמת השרון, קרית עקרון או יפו. כמו שאומרים טוב שם משמן טוב.
לא סתם דוד המלך התמקם בסוף כביש מספר 1 הוא ידע שלא סתם כל הפקקים.
שם בסוף הדרך, אולי מחכה אלוהים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה