נשמתו הטובה של החלילן

מנגינה נעימה של חלילן דרום אמריקאי מצאה את דרכה לאוזניי.

המנגינה נשאה עימה את נשמתו הטובה של החלילן. יכולתי להרגיש את ההרים בהם גדל, את הנהרות ואת רוח אנשי הכפר.

אפשר היה לחוש בנקל בטוב ליבו.

איך? בטח תשאלו אותי, איני יודע. 

אך אפשר היה לחוש בזה בחוש פנימי, לו לא נתנו עדיין שם של ממש. 

מנגינות נושאות איתן סיפור חיים שלם אם מקשיבים באמת, הן נושאות עימן ניצוצות מנשמת הכותב כמו היו זרעי פרחים שנועדו למחוזות ספר רחוקים. 

כפי שאנו צופים בציור מפעים, טועמים עוגיה עדינה או קוראים מילים מרגשות כך במנגינות.

ישנן דרכים רבות בהן ניצוצות הנשמה שלנו מוצאות את דרכן מעבר לים ולזמן לנשמות אחרות.

גם אם נדמה שהמילים שלנו, המנגינות והיצירה נעלמות לתוך אוסף אינסופי של מרחב אבוד אין זה כך.

מתישהו, איפשהו, מישהו יחווה את יצירתנו החיה. 

המופלא הוא שנחוש זאת היכן שכבר נהייה...