פגישה מיקרית עם חקלאי
אחד הזכרונות האהובים עלי נשלף מזכרון עבר מיוחד מאוד.
נשלחתי לאבטח ישוב בבקעת הירדן, אחרי שמישהו הבריז ברגע האחרון.
באותו הרגע זאת הייתה באסה גדולה אך עד מהרה זה התחלף לחוויה מרוממת נפש.
הישוב היה ממוקם במרכז הבקעה ולדעתי זה שעה וחצי מהמקום הקרוי קאסר אל יהוד, המקום בו לפי הנצרות עם ישראל חצה את הירדן בדרכו לישראל.
די מהר התמקמתי בחדר ויצאתי להחליף בשמירה חייל אחר. השקט, הנופים והאוויר הנקי היו מתת אל בימים רחוקים אלה ואני נושא איתי מאז זכרון של ארץ בראשית שעדין לא חוללה.
רק קסטה ( כן... אני מהימים של הקסטות) של התקליט "מעברים" ליווה אותי בשמירה.
המוזיקה תמיד הייתה אות שפיות מחיים אחרים במיוחד בשמירות האינסופיות.
ביום השני חקלאי מהישוב שהוא גם רכז הביטחון, לקח אותי לסיור בשטחים הפתוחים. המרחבים היו נהדרים, פתוחים ובהם שורות שורות של גידולים חקלאים.
"שלוף לך בצל משם" הוא אמר לי ואני קפצתי ושלפתי מהאדמה בצל מצופה באדמה רטובה וחיה.
ריח האדמה והמגע בה היו רעננים ומלאי חיות ונחרטו בי בעוצמה.
אתמול פגשתי במקרה חקלאי שהזכיר לי את החוויה, את הקשר לאדמה וכמה בישראל קשה להיות חקלאי.
השום הישראלי נעלם מהמדפים וכך גם תוצרת חקלאית משובחת נוספת ובינה גם פירות ההדרים "הוא שיתף אותי" . וכך יוצא שדווקא הארץ שנשתבחה בפירותיה מייבאת את הפירות והירקות מחו"ל.
הקשר שלנו לאדמה הוא המפתח שלנו לעתיד שלנו.
אנחנו מפסיקים לגדל עליה, רק בונים וסוללים, מתרחקים ומתרחקים והיא נעלמת ונאלמת מתחת מעטה אינסופי של בטון ואספלט.
לפעמים אני חושב שבת הזוג של אדם היא אדמה.
ככל שאנחנו מסתירים אותה גם אנחנו פחות ופחות אדם.
מסכימה איתך מאד. אולי מכיוונים קצת אחרים (ייבוא פירות וירקות הורס לא רק את החקלאות המקומית, אלא גם את כדור הארץ, ובחלק מהמקרים הוא סכנה בריאותית ממש). הקשר לחקלאות הוא לא רק חלום רומנטי, הוא באמת קריטי. שמחה שיש לך זיכרון כזה :-)
השבמחקשלום גילית, תודה רבה על הדברים, כיף לראות אותך כאן 😊
מחק