תכתוב היא אמרה לי תכתוב

"תכתוב, תזרום אל תהנדס את המילים, תכתוב אמיתי, פשוט, מהלב".

לפעמים אני נזכר בשיחה הנפלאה הזאת עם ידידה חכמה. זה היה לפני הרבה שנים וזה עדיין מהדהד בי.

מילים כאלה נשארות איתך לתמיד.

 האם הכתיבה שלי מספיק אמיתית?

איך מגיעים ללבבות האנשים? 

האם יש צורך בכך בכלל או האם כשכותבים צריך פשוט לכתוב כמו שעץ הוא פשוט עץ,

 כי זה פשוט מי שאתה.

האדם חדור מטרות אינסופיות ונוטה יותר ויותר לשכוח לשהות בפשטות במהותו הנוכחת, הפשוטה ומלאת החיות האותנטית שלו.

האהבה לכתיבה היא כאהבת דוד ויוהנתן. חזקה, נצחית, פלאית. עומדת במבחן הזמן.

יש משהו מיוחד במלאכת הכתיבה. כל פעם זה מגיע ממקום אחר בתוכנו. פעם מהרגש, פעם מהשכל, פעם מהנסתר.

כן, יש פעמים כאלה בהם אתה מרגיש שזה לא אתה הכותב. שאתה רק האוחז בעת הממלא את תפקידו.

בימים האחרונים אני מרגיש איך אחרי תקופה ארוכה של שתיקה עולה השקיקה לחזור ולסדר את המילים בזו אחר זו לכדי תמונות רגש חיות.

שלכם ניר.