הרגע הגדול של הלב
יש לנו את הצבא הכי חזק במזרח התיכון אבל את המדינה הכי מתפוררת.
המציאות שאנחנו חיים בה מטורפת לגמרי. ההרגשה הכללית היא של עתיד לא ברור, של הנהגה חלשה ומבולבלת ושל ציבור מיואש. מיד כשנדמה לנו שזכינו ליום של שקט ושלווה אנחנו מתבדים וטרגדיה אחרת מופיעה לנגד עינינו. אין לאן לברוח ונראה שזה רק הולך ומתעצם. אני מוצא את עצמי שוב ושוב כחלק מרקמת עם ישראל, כואב אך נאחז באמונה שהרגע הגדול של הלב עוד יגיע.
שרשרת האירועים האחרונה הוכיחה שאנחנו עשויים מחומר מאוד מיוחד. לצערי, השבט שלנו יודע להתלכד רק כשהמצב גרוע.
לא ינצחו אותנו. לא בגלל שיש לנו כזה גדול אלא משום שאין לנו ברירה. אבל די ברור שאי אפשר להמשיך לחיות ככה לאורך זמן. ההנהגה הקיימת היום לעם ישראל היא הנהגה כושלת ובכל אחד מתחומי החיים. אדם נורמלי מהישוב מביט על ההתדרדרות ומבין שאנחנו רק בתחילתה של מגמת הסלמה שתלך ותתעצם.
אנחנו שוב ושוב טועים כאשר אנחנו מאשימים את כולם. מעולם לא אהבתי להיות הקורבן ותמיד האמנתי שאדם צריך ליטול את היוזמה. וכך גם אומה. מרוב קומבינות והתחכמויות נשארנו עם לבדו. עם מפוצל ומפולג שמתומרן על ידי הנהגה שאין לה שמץ של מושג לאן היא רוצה להוביל את העם.
החלק הטוב של הסיפור הוא שהמצב כל כך נמוך שמפה אפשר רק לעלות.
וגם כאן כמו תמיד, אני מאמין שהכוח לשינוי של המציאות יבוא מהאנשים ולא מההנהגה. גם מתוך עם ישראל וגם בין עם ישראל לעמים היושבים בסביבתו. ישנם סביבנו המון קולות שקטים של עמים החפצים בשקט שלום ושלווה.
"בקש שלום ורודפהו" הוא ציווי יהודי מרכזי והמילה שלום היא אחת משמותיו של הקב"ה. למרות זאת כמעט לא שומעים אף מנהיג יהודי דתי אחד הקורא ופועל למען שלום. כל כך התמכרנו לחרב שאנו עלולים ליפול עליה. הדת היהודית במקום להיות חוד החנית של השלום העולמי מצטיירת כפאנטית ומיליטנטית. אדם האומר את המילה שלום מסתכן בנפשו. זהו אבסורד. כל יהודי חותם את תפילתו שלוש עמים ביום במשפט " עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".
אגב אפשר לבקש שלום ולרדוף אחריו ובאותו הזמן לדפוק כדור בראש למחבל. זה לא סותר ואפילו רצוי וכן ירבו. אבל הגיע הזמן שמישהו בכנות ינסה גם את דרך השלום עם מי שניתן לעשות כן.
משהו כאן חייב להשתנות מהיסוד. ואני מאמין שכמו כל הדברים הטובים הכל יתחיל מהלב.
ככה פשוט.
המציאות שאנחנו חיים בה מטורפת לגמרי. ההרגשה הכללית היא של עתיד לא ברור, של הנהגה חלשה ומבולבלת ושל ציבור מיואש. מיד כשנדמה לנו שזכינו ליום של שקט ושלווה אנחנו מתבדים וטרגדיה אחרת מופיעה לנגד עינינו. אין לאן לברוח ונראה שזה רק הולך ומתעצם. אני מוצא את עצמי שוב ושוב כחלק מרקמת עם ישראל, כואב אך נאחז באמונה שהרגע הגדול של הלב עוד יגיע.
שרשרת האירועים האחרונה הוכיחה שאנחנו עשויים מחומר מאוד מיוחד. לצערי, השבט שלנו יודע להתלכד רק כשהמצב גרוע.
לא ינצחו אותנו. לא בגלל שיש לנו כזה גדול אלא משום שאין לנו ברירה. אבל די ברור שאי אפשר להמשיך לחיות ככה לאורך זמן. ההנהגה הקיימת היום לעם ישראל היא הנהגה כושלת ובכל אחד מתחומי החיים. אדם נורמלי מהישוב מביט על ההתדרדרות ומבין שאנחנו רק בתחילתה של מגמת הסלמה שתלך ותתעצם.
אנחנו שוב ושוב טועים כאשר אנחנו מאשימים את כולם. מעולם לא אהבתי להיות הקורבן ותמיד האמנתי שאדם צריך ליטול את היוזמה. וכך גם אומה. מרוב קומבינות והתחכמויות נשארנו עם לבדו. עם מפוצל ומפולג שמתומרן על ידי הנהגה שאין לה שמץ של מושג לאן היא רוצה להוביל את העם.
החלק הטוב של הסיפור הוא שהמצב כל כך נמוך שמפה אפשר רק לעלות.
וגם כאן כמו תמיד, אני מאמין שהכוח לשינוי של המציאות יבוא מהאנשים ולא מההנהגה. גם מתוך עם ישראל וגם בין עם ישראל לעמים היושבים בסביבתו. ישנם סביבנו המון קולות שקטים של עמים החפצים בשקט שלום ושלווה.
"בקש שלום ורודפהו" הוא ציווי יהודי מרכזי והמילה שלום היא אחת משמותיו של הקב"ה. למרות זאת כמעט לא שומעים אף מנהיג יהודי דתי אחד הקורא ופועל למען שלום. כל כך התמכרנו לחרב שאנו עלולים ליפול עליה. הדת היהודית במקום להיות חוד החנית של השלום העולמי מצטיירת כפאנטית ומיליטנטית. אדם האומר את המילה שלום מסתכן בנפשו. זהו אבסורד. כל יהודי חותם את תפילתו שלוש עמים ביום במשפט " עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".
אגב אפשר לבקש שלום ולרדוף אחריו ובאותו הזמן לדפוק כדור בראש למחבל. זה לא סותר ואפילו רצוי וכן ירבו. אבל הגיע הזמן שמישהו בכנות ינסה גם את דרך השלום עם מי שניתן לעשות כן.
משהו כאן חייב להשתנות מהיסוד. ואני מאמין שכמו כל הדברים הטובים הכל יתחיל מהלב.
ככה פשוט.
תגובות
הוסף רשומת תגובה