המוהל

חנן חיפש עבודה קלה. שעה- שעתיים ביום עם ארוחת צהריים. קצת לראות אנשים, קצת לעשות משהו נחמד ולחזור הביתה לנמנם. אחרי שניסה כבר כמעט הכל נתקל במקרה במודעה "קורס מוהלים מקצועי" בשורות הקטנות היה כתוב "לא דרוש נסיון". זה בדיוק מה שהוא חיפש חשב בליבו. הוא עלה על האוטובוס הראשון לירושלים, הגיע למכללה, נרשם לקורס ומיד נכנס לכיתה. עשרת המשתתפים תפסו את מקומם בשעה שהמנחה נכנס, בירך אותם להצלחה ואמר: "אני צריך מתנדב".

עוד מהטירונות ידע חנן, לעולם אבל לעולם אתה לא מתנדב. אתה בוהה בנקודה דמיונית, מתגרד, לא מצליב מבט עם המפקד.אתה עושה הכל בשביל לא להתנדב. אבל כאן זה לא עבד. המוהל זיהה את חנן בשורה האחרונה מחליף עדשות מגע ואמר לו בקול סמכותי:" אתה! גש!".
חנן סיים להחליף את עדשות המגע וניגש אחר כבוד למוהל. מכאן ועד לסיום הקורס את כל 25 ההדגמות ערכו על חנן. בטקס הסיום כבר קראו לו "חנן הקטן".
כך או כך, כשקיבל את תעודת ההכשרה ניגש חנן לדבר האמיתי. הוא פיזר קומוניקטים בכל מקום, במחלקת יולדות, טיפת חלב ובעשרות אתרי אינטרנט. אבל הישועה והפרנסה הגיעו דווקא ממקום לא צפוי.

בשדה התעופה בנתב"ג נחתו חמשת הזרים החדשים של מכבי תל אביב. הם הגיעו לארץ לאחר שגילו בעבודת שורשים כי הם צאצאי יהדות פולין מהמאה ה-16. במקרה חנן היה במקום. אלוהים חנן אותו בתזמון מושלם.
חמשת הזרים תאמו עם חנן ברית והוא עמד במילה.
יום שישי אחר הצהרים תל אביבי, חמשת הזרים וחנן נפגשו בקליניקה שהושכרה במיוחד לדבר.
זה היה רגע מרגש. בשבילם זאת הייתה הפעם הראשונה. גם בשבילו. הם לא ידעו.

חנן שלף את התיק עם המספריים הקטנות וכולם הסתכלו. די מהר הוא הבין שזה לא ממש יעזור אלא אם כן הם ירצו סידור גבות. הוא ניגש חזרה לרכב וחזר עם ערכת הווטרינר של אחיו (מומחה לפילים).
לאחר קיום המצווה הם הלכו לדרכם, לאט, לאט לאט.

זה היה רגע מכונן בחייו. הוא מיהר לעדכן ברשימת הלקוחות שלו את מכבי תל אביב ושיתף תמונות מהאירוע בעמוד הפייסבוק.

עם הזמן הוא הפך למוהל של הזרים, ורבים עלו אליו לבוא בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.

שנתיים אחרי האירוע המכונן התהלך לו חנן ברחובות תל אביב כשלפתע יד שחורה ומאסיבית הונחה על כתפו וקול דק הרעים בעברית עם מבטא ניו -יורקי :" חנן?..."
הוא הסתובב ולא יכול היה לטעות, היהודי היקר שהניח יד על כתפו היה לא אחר מאשר הנמהל הראשון בחייו.
חנן התרגש אבל הנמהל קצת פחות.

"איך אני יכול לעזור לך?" שאל חנן את היהודי.
"תחזיר לי חזרה את מה שלקחת!" פנה אליו בטון ברור.
חנן לא התבלבל ומיד השיב:" אני כבר לא יכול, זה ספה".