עקיבא הגיבור
עקיבא זינק על השודד בזריזות, תלש מעליו את מסכת הסקי השחורה והיכה נמרצות בפניו. שנים הוא התכונן לרגע הזה, הרגע שבו הוא יהפוך לגיבור וכולם יריעו לו. והרגע הזה הגיע. עקיבא ניצב כעת מעל השודד ההמום כשרגלו מונחת על חזהו של השודד. "תקראו למשטרה" צעק עקיבא לעוברי האורח, "מהר!" . אבל צרחה חדה וצרודה פילחה את האוויר "קאט! קאט!". לקח לעקיבא כמה שניות להבין את הטעות הגדולה... הוא התפרץ לסט הצילומים של סרט קולנוע חדש ועיצב בלי כוונה את פניו של השחקן הראשי...
לאחר שנת מאסר על תקיפה בנסיבות מחמירות השתחרר עקיבא ונסע לים. הוא התגעגע לרגע הזה. השמש, ההליכה על קו החוף ומשחקי הבריחה מהגלים המתקרבים לקו החוף. המחשבות התרוצצו בראשו, הוא ידע שהכל לטוב והרגיש שהרגע הגדול מתקרב.
הוא התבונן ברוחצים הנהנים, במציל החרוך, בקבוצת ילדים חופרת בור כדי לגלות מים מלוחים ונשם מלוא הריאות.
לפני שחזר לרכב הוא זיהה בזווית העין משהו מוזר. מאוד מוזר. הוא ראה אדם מבוגר שוכב על גבו ללא תנועה. עקיבא לא היסס. הוא רץ אליו בזריזות, כמו שהוא יודע, והחל להנשים אותו. כל שתי הנשמות הוא נתן לו שלושים מכות על עצם החזה, חמש סתירות ובוקס לפנים, בדיוק כמו שראה בסרט מצויר פעם. ציבור המתרחצים התקהל סביבו ואנשים התחילו להתפלל. עקיבא כבר הצליח לדמיין את תמונתו מתנוססת כשמעליה הכותרת "גיבור מקומי", הוא כבר חשב מה יגיד לעיתונאים.
אחרי חמש דקות האיש המבוגר מת.
עקיבא חזר לכלא. הוא היה אסיר תודה על כך, על ההזדמנות לעשות סדר בנפשו. לאחר שנתיים יצא לחופשי,.אבל הפעם הוא כבר לא היה אותו דבר. הוא כבר לא חלם על פרסום או כבוד. הוא סתם רצה להיות איש טוב ורגיל אז הוא החליט להתנדב במעון לנשים מוכות...
תרגעו, הפעם לשם שינוי הכל עבר בשלום, ועקיבא שלנו כבר לא עשה יותר טעויות. הוא למד, אפילו הוא. אבל השנים רצו לעקיבא, הוא כבר לא היה ילד, והוא הרגיש שהוא מפספס את הרכבת.
בשעה חמש בדיוק הוא קנה כרטיס בתחנת עזריאלי וירד לרציף. ציף ציף.
בעודו ממתין בסבלנות, לוקח שלוק מהקולר ומוציא סוכריות גומי בשקל, הוא מבחין בילדה קטנה מתקרבת לרציף לבדה וכמעט נופלת לכיוון המסילה. בדיוק באותו הזמן הודיע הכרוז על רכבת שנכנסת לרציף שלוש. הרציף בו הלכה הילדה.
עקיבא לא היסס. הוא זינק בזריזות ומשך את הילדה חזרה למקום מבטחים ממש רגע לפני שמעדה ונפלה. מאות הנוסעים הממתינים מחאו לעקיבא כפיים, קבוצת תיירים קוריאנים צילמה את כל האירוע במכשירים הנידיים והעלתה את הסרטון לאינטרנט.
בין רגע הפך עקיבא לכוכב בינלאומי. בדיוק ברגע שהוא הכי לא ציפה.
- "אין אדם שאין לו שעה" - מסכת אבות.
לאחר שנת מאסר על תקיפה בנסיבות מחמירות השתחרר עקיבא ונסע לים. הוא התגעגע לרגע הזה. השמש, ההליכה על קו החוף ומשחקי הבריחה מהגלים המתקרבים לקו החוף. המחשבות התרוצצו בראשו, הוא ידע שהכל לטוב והרגיש שהרגע הגדול מתקרב.
הוא התבונן ברוחצים הנהנים, במציל החרוך, בקבוצת ילדים חופרת בור כדי לגלות מים מלוחים ונשם מלוא הריאות.
לפני שחזר לרכב הוא זיהה בזווית העין משהו מוזר. מאוד מוזר. הוא ראה אדם מבוגר שוכב על גבו ללא תנועה. עקיבא לא היסס. הוא רץ אליו בזריזות, כמו שהוא יודע, והחל להנשים אותו. כל שתי הנשמות הוא נתן לו שלושים מכות על עצם החזה, חמש סתירות ובוקס לפנים, בדיוק כמו שראה בסרט מצויר פעם. ציבור המתרחצים התקהל סביבו ואנשים התחילו להתפלל. עקיבא כבר הצליח לדמיין את תמונתו מתנוססת כשמעליה הכותרת "גיבור מקומי", הוא כבר חשב מה יגיד לעיתונאים.
אחרי חמש דקות האיש המבוגר מת.
עקיבא חזר לכלא. הוא היה אסיר תודה על כך, על ההזדמנות לעשות סדר בנפשו. לאחר שנתיים יצא לחופשי,.אבל הפעם הוא כבר לא היה אותו דבר. הוא כבר לא חלם על פרסום או כבוד. הוא סתם רצה להיות איש טוב ורגיל אז הוא החליט להתנדב במעון לנשים מוכות...
תרגעו, הפעם לשם שינוי הכל עבר בשלום, ועקיבא שלנו כבר לא עשה יותר טעויות. הוא למד, אפילו הוא. אבל השנים רצו לעקיבא, הוא כבר לא היה ילד, והוא הרגיש שהוא מפספס את הרכבת.
בשעה חמש בדיוק הוא קנה כרטיס בתחנת עזריאלי וירד לרציף. ציף ציף.
בעודו ממתין בסבלנות, לוקח שלוק מהקולר ומוציא סוכריות גומי בשקל, הוא מבחין בילדה קטנה מתקרבת לרציף לבדה וכמעט נופלת לכיוון המסילה. בדיוק באותו הזמן הודיע הכרוז על רכבת שנכנסת לרציף שלוש. הרציף בו הלכה הילדה.
עקיבא לא היסס. הוא זינק בזריזות ומשך את הילדה חזרה למקום מבטחים ממש רגע לפני שמעדה ונפלה. מאות הנוסעים הממתינים מחאו לעקיבא כפיים, קבוצת תיירים קוריאנים צילמה את כל האירוע במכשירים הנידיים והעלתה את הסרטון לאינטרנט.
בין רגע הפך עקיבא לכוכב בינלאומי. בדיוק ברגע שהוא הכי לא ציפה.
- "אין אדם שאין לו שעה" - מסכת אבות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה