שיעור ממשה - בהשראת סיפור אמיתי
- קיץ 2011, צפת העיר העתיקה.
"מעבר לרחוב נמצא הגן היפה ביותר שראיתי בחיי" הוא אומר בהתלהבות ומצייר את שביליו עם אצבעותיו באוויר. "עשר מדרגות עתיקות מובילות לפתחו של הגן,שם שדרת עצים רעננה תקבל את פניך. צבעו של הדשא ירוק עז, חפצי אומנות פזורים בטוב טעם, ריחות בשמים ונוף הרים מרהיב נשקף ביום בהיר וממלא את הלב". הוא מסדיר נשימה, נרגע וממשיך תוך סידור זקנו "גש לשם ותראה בעצמך. זה ממש גן-העדן".
לחלום בהקיץ הוא מציץ, ונרדם בכבדות על כסאו.
אני חוצה את הרחוב, מאיץ צעדיי, ומגיע לגרם המדרגות העתיק. הן מתגלות כרעועות וחסרות חן.בהמשכו, שדרת העצים נראית מוזנחת ועצובה. דשא צהוב מבצבץ פה ושם כשרשרת איים נידחים, גרוטאות זרוקות בכל מקום, ריחות עובש עולים מכל פינה, והנוף הנשקף הוא לא יותר מגגות נטושים של שכונה ישנה.
מאוכזב אני מתיישב על ערמת עפר מהולה בחצץ.חופן בידי כמה אבנים קטנות וממלמל "גן-עדן אה?.."צחוקי הכבוש נלחם על חירותו, ומתגלגל החוצה חסר שליטה.
אני חוזר אליו סקרן. מנדנד את כסאו ומעיר אותו בעדינות.
"מהיר..." הוא מציין בשובבות מתגרה ופוקח את עיניו באטיות.
"תלמד אותי לראות בגן הזה את גן-העדן שאתה ראית!" אני מבקש חסר סבלנות.
"לראות את גן העדן שאני ראיתי?...זה פשוט, תסתכל אחרת על אותם הדברים..."
כהרגלך אתה מצליח לגעת, לסקרן ולעורר את הדמיון והלב, יישר כוח ידידי המוכשר!!!
השבמחקהי יריב היקר, לאן נעלמת?:) תודה על התגובה, שמור על קשר.
מחק