הצד הנשי של הירח

"תמיד יהיה משהו שלא תראי.
 לא חשוב איפה תעמדי,
 לאן תסתכלי או מה תיהיה הראות באותו יום.
 אנחנו קוראות לזה: "הצד הנשי של הירח".

היא אמרה את הדברים,
בדיוק באמצע החודש.
כשהירח נראה במלואו,
וכולנו ישבנו במעגל נשים,
מחזיקות ידיים אחת לשניה.

ואני ביניהן,
אוחזת יד נשית עדינה,
אחת מימני,
אחת משמאלי,
וסופרת עשר נשימות.

"לכל דבר יש צד נשי.
 צד שני, שלא רואים אותו.
הצד שצד את הדברים.
מחפש אותם, מוצא ואוחז."

אני מקשיבה לה,
ומסתכלת על האמהות סביבי.
אף אחד לא יודע שאנחנו כאן עכשיו.
השארנו את הבעלים בבית,
מצאנו תירוץ.
יש דברים שגברים לא יבינו לעולם,
וזה נקרא נשים.

היא מרשה לשקט לנגן כמה דקות ואז ממשיכה:
"אישה היא השער דרכו מגיעות הנשמות לעולם.
שיאה של אישה בהולדה,
אך עוצמתה היא הרבה מעבר.
אם מתבוננים היטב בבריאה,
רואים - ככל שהדבר נסתר יותר,
עוצמתו גדולה יותר."

אני מנסה להבין למה היא מתכוונת,
ומרפה מעט מהידיים האוחזות בידיי.
מעגל הנשים מתפרק לאיטו,
כל אחת מחבקת את חברתה חיבוק חם,
וכולנו קובעות להיפגש בדיוק באמצע החודש הבא,
באותו המקום.

בדרכי חזרה,
אני מחליקה יד על בטני,
על השער דרכו הנשמות מגיעות לעולם,
ומחייכת.
אף פעם לא חשבתי על עצמי כשער.

אני נכנסת אל הבית,
בעלי ישן על הכורסא,
ואני ניגשת לילדים במיטותיהן.

שלושתם ישנים שנת ישרים,
ואני נושקת להם אחד אחד על מצחו.
לכל נשמה ונשמה שעברה דרכי.
אני נזכרת בדברים שהיא אמרה,
ולפתע צביטה קטנה בישבני,
מחזירה אותי למציאות,
"יש לך מישהו?"... הוא נושף לי באוזן ונותן ביס קטן,
"לא מגלה..." אני עונה ומסתובבת אליו.

הוא מחליק יד על שערי וגולש למחוזות נוספים.
"מה זה?" הוא שולף מופתע ענף חציר משערי.
"סתם..."אני עונה לו מהססת:
"בטח עף עלי בנסיעה מאיזה רכב."

בכדי להסיט אותו אני מחליקה יד על ראשו,
ומפזרת את שערו...
הוא נכנע בקלות לפיתויי.
"מה זה!!!...?" אני שואלת אותו ושולפת חציר משערו...
"אה זה?.." הוא שואל מופתע...
"זה... זה... אני צריך לספר לך משהו..."
הוא עונה בגימגום.
"שבי."

התיישבתי.

הוא הסדיר נשימה ואמר:
"תראי אחת לחודש אני נפגש עם החבר'ה למעגל גברים..."
 שתקתי ונתתי לו להמשיך,
"אנחנו נפגשים,
 כשהירח מלא,
 ומדברים על החיים.
 כל פעם על משהו אחר".

"נו ומה למדת?"...שאלתי סמוקה ומופתעת.

"האמת?...רוב הזמן אנחנו מדברים על נשים..."

עשיתי פרצוף של נפגעת,
"איך אתה לא מספר לי דבר כזה?"
אמרתי כדי שיבין שנעלבתי.
"איך היית מרגיש אם הייתי הולכת לדבר כזה ולא מספרת לך?"

הוא שתק,
וניסה לחבק,
"די עזוב, אני לא רוצה לדבר",
הדפתי אותו ברכות.

"מאמי" ...הוא אמר בקול מתחנן כמו שאני אוהבת,
"מאמי" הוא חזר בקול מפייס,
ואז,
הוא אמר את מילת הקסם :
"סליחה".

התיישבנו על המיטה,
והרשתי לו לחבק אותי.
החלון היה פתוח,
והירח היה בדיוק במרכז, מולי.

אבל הוא,
הגבר של חיי,
כשהוא חיבק,
ומבטו מופנה אל הקיר,
לא יכול היה לראות את הצד הנשי של הירח,
מחייך...