הכת

"תגיע בדיוק בשעה שתיים עשרה בלילה,
לבד,
למרכז השדה.
לפני כן תטבול בנחל,
תלבש בגדים לבנים,
ותשמור על שתיקה מוחלטת.
אנחנו נהיה שם"
הוא הפסיק מעט ואז המשיך:
"מזל טוב, התקבלת לכת".

נפרדנו לדרכנו.
הוא היה המנהיג הבלתי מעורר.
קומתו היתה ממוצעת,
הוא הקפיד על לבוש כנעני לבן,
וחבש לראשו כיפה לבנה גדולה.
הליכתו היתה איטית,
וידיו היו משולבות תמיד מאחורי גבו.

לפני שלוש שנים הוא טען כי היתה לו התגלות אלוהית,
בה לדבריו נאמר לו כי הוא המשיח.
מאז התקבצו סביבו מאמינים רבים,
מרביתם מחפשי דרך,
או מאבדי דרך,
כדי להקשיב למשנתו בשקיקה.

אני שמעתי עליו לגמרי במקרה,
שעה שחיפשתי מקום לינה באחד ממסעותיי.
אישה יחפה ונאה הזמינה אותי למתחם הכת,
תוך שהיא ממלמלת משפטים סתומים מחוכמתו.

מתחם הכת היה מטופח להפליא.
עשבי מרפא לרוב, מזרקות מים,
ואנשים מחייכים יושבים בצלי העצים ולומדים מכתביו.
נדמה היה כי המקום מנותק לחלוטין מהעולם שבחוץ.

עד מהרה נשאבתי אחר משנתו,
וכמו כולם גמעתי את כתביו בזה אחר זה.
שיעורים אל תוך הלילה,
טקסים,
שיחות.
ברגעים מסוימים אף חשבתי שזה בדיוק מה שחיפשתי.

עם הזמן הפכתי להיות תלמידו המועדף.
לאחר השיעורים היינו נשארים יחד,
והוא היה מלמד אותי דברים שאיש לא ידע.
הדבר מילא את ליבי בגאווה,
ולאט לאט התחלתי גם אני לחבוש כובע לבן לראשי,
ללכת הליכה איטית,
ולשלב את ידיי מאחורי הגב.
כמעט הפכתי להיות הוא.

אך למרות כל מסירותי עדיין לא הייתי חבר מן המניין בכת.
עד לרגעים אלו ממש.
כעת ממש סיימתי לטבול בנחל,
לבשתי את בגדי הלבנים ואני עושה את דרכי למרכז השדה.
שם יערך טקס הקבלה לכת.
במילים אחרות,
שם אהפוך להיות אחד ממאמיניו.

אני נושם לריאותיי אויר צח,
ומתחיל לצעוד לכיוון מרכז השדה,
אך משהו מונע ממני להמשיך.
אני מנסה ללכת אך משהו אינו נותן לי להתקדם.
בשל החשיכה אני מתקשה לראות מה זה.
דופק ליבי מאיץ ואני מנסה לפנות לאחור ולרוץ.
אך איני יכול לזוז.
לשום כיוון.

אני מנסה לצעוק,
אך אני שומע כיצד הד קולי חוזר אלי ומחריש את אוזניי.
לפתע,
ממש משום מקום,
אני רואה אלומת אור קטנה מגיחה.
נדמה בהתחלה כאילו היא משתעשעת לה באויר,
כשאת תנועתה מלווה קול צחוק עדין.

אני מרגיש כיצד נוכחותה נעימה לי,
עד אשר היא נעצרת מולי,
וקצת מעל ראשי.

תוך כדי צחוקה הנעים היא מתחילה להגיד בשיר עדין :
" ניתן לך קול יחיד ומיוחד,
  ניתן לך חיוך יחיד ומיוחד,
  אתה יחיד ומיוחד,
  וניתנת לעולם.
  אל תיהיה אף פעם כמו מישהו אחר,
  תיהיה אתה".

מיד כסיימה את דבריה,
הד צחוקה נמשך למעלה,
ונעלם יחד איתה אל תוך החשיכה.

"אתה כאן?" שמעתי את קולו  הכריזמטי מבין העשבים השוטים,
"כן" עניתי תוך שאני מנסה לעכל את הדברים.
הוא התקרב אלי ולפתע כל הילתו נראתה לי מטושטשת.
לא ראיתי בו יותר את מי שטען שהוא.

הושטתי לו את בגדיו הלבנים אותם השאלתי להיום,
ונשארתי רק עם החולצה הישנה שלי ומכנס קורדורי חום ודהוי.
הפנתי אליו את גבי והתחלתי לרוץ,
לא לברוח,
לרוץ.

"לאן אתה רץ?" אני שומע את קולו המופתע,

"אלי!" אני צועק לו בכל כוחי,
"אלי!".

וכשהגעתי אלי,
לא שמעתי יותר קולות אחרים.