גבעת האהבה

גרם מדרגות סדוק,
ישן ומחוספס,
מוביל לגבעת כורכר קירחת,
במקום הכי גבוה בנס- ציונה,
בכניסה כתוב:
"מעלה גבעת האהבה".

אני עולה בגרם המדרגות,
סוקר את הסדקים בבטון,
חושש מעץ נוטה על צידו,
וממשיך לעלות.

"פעם הייתי כאן"
אני אומר לעצמי בקול משכנע
"ונדמה היה לי שהיה כאן ספסל",
אבל עכשיו אין.

אני עומד על הגבעה הקירחת,
ומלמעלה ניתן לראות את כל אורות העיר הקטנה,
את בית הכנסת היפיפה והעתיק הצמוד לגבעה,
וסתם איש מתהלך עם כלבו.

לא תיכננתי להגיע לכאן,
אבל בימים האחרונים כל פעם משהו משאיר אותי,
בהתחלה התקררות קלה,
אחר כך הספר שרוצה לצאת לעולם.

כך או כך,
אני מוצא את עצמי,
עם רדת הערב,
במעלה גבעת האהבה.

אני מתבונן על אורות העיר וחושב:
"אם מסתכלים על הדברים ממקום של אהבה,
מהמקום הכי גבוה שיש,
הכל נראה אחרת".

אני נזכר בשיחה הראשונה שהיתה לי בצפת,
ממש לפני שלושה שבועות,
עם משה,
היהודי הזקן והחביב שהזכיר לי את סנטה קלאוס,
"אהבה, סקס, וכסף הם הכוחות הכי חזקים שיש בעולם,
 אבל האהבה היא החזקה מכולם.
 אתה יודע איך ?"
 הוא הפנה אלי את השאלה,
 ואני השבתי מיד באנגלית:
 "איך?"
 "ובכן"
הוא נשען לאחור,
סידר את זקנו והמשיך,
 "סקס וכסף נשארים בעולם הזה,
  נהנים מהם כאן,
  באותו הרגע,
  אבל האהבה לאדם נשארת גם אחרי שהוא לא בעולם הזה,
  על כן הדבר הגבוה ביותר אליו עלינו לשאוף הוא האהבה,
  היא הכוח היחיד העובר ונמשך בין כל העולמות".

  וכעת,
  לבד על גבעת האהבה,
  אני עומד,
  צופה על העיר הקטנה,
  וחושב על אהבה.