קול דממה דקה

"זוהי שיטה עתיקת יומין של מדיטציה יהודית,

עוד מימיו של אליהו הנביא.

וכאן,

במערת הקבורה המשופצת והנעימה,

נלמד את רזייה",

הוא אומר בקול נעים.

אני מביט בו ושואל: "מאיפה אתה מוכר ?..."

"ובכן..." הוא משיב בחיוך כמעט מתנצל "פעם הייתי שחקן".

אנחנו יושבים על כסאות נוחים,

ומנסים להקשיב לדממה.

כל רעש חיצוני מסיח את הדעת,

והדממה נראית רחוקה מתמיד.

רק כשמחפשים אחר הדממה מבינים כמה רעש יש,

כמה הפרעות.

בדיוק שהשקט מתקרב,

וכולם מסדירים נשימות,

הבטן שלי מקרקרת,

ובלי להתבייש מסרבת להירגע.

פה ושם קול דממה דקה מגיח,

ומופרע על ידי רעש אחר.

"הבורא נמצא בדיוק שם,

 בדממה,

 החיבור לדממה הוא החיבור לבורא".

אני מהנהן לאות הסכמה,

אבל אף אחד לא רואה.

הבטן הפסיקה לקרקר,

ואני מתגעגע לצלילים,

לפרוט על מיתר,

תמיד הרגשתי שהבורא נמצא דווקא במנגינות.

אני מודה לו,

והוא לי,

אנו נפרדים איש איש לדרכו.

בערב,

הופעה של שלושה נגנים תימנים,

נפלאים,

על כלים עתיקים,

הקהל מבקש הדרן,

והנגנים נענים.

לאחר מיכן,

על אחד הגגות רבי קורא לתלמידיו להרבות בשמחה,

הם מקיימים אחר מצוותו,

ובשעת תיקון חצות,

המשטרה מגיעה והרב מקבל דו"ח על הפרעה לשקט...

צפת,

מקום מיוחד.

  מצורף לינק לשיר מקסים של סיימון וגורפינקל - sound of silence 

סיימון וגורפינקל