סנטה קלאוס

"בכדי להשיג משהו שמאוד רוצים,
יש לעשות שתי פעולות",
הוא אומר בביטחון,
תוך שהוא נשען לאחור,
מניח את ידיו על כרסו,
עוצם עיניים וממשיך:
"פעולה אחת במקום הרוחני,
ושניה במציאות,
וזה חייב לבוא יחד".

"שמי משה",
הוא אומר בנעימות.
מראהו מזכיר לי את סנטה קלאוס,
וצחוקו מתגלגל וחביב.

"דבר ראשון",
הוא ממשיך באנגלית יהודית,
"תמצא מקום שקט,
שים משהו על הראש,
זה לא חייב להיות כיפה.
כל העניין הוא להראות כבוד לשם,
ריספקט יס?
ואז,
לבקש בפשטות את שרוצים,
ובסוף להגיד "עכשיו".

אבל אתה חייב לזכור,
שהזמן שלו הוא לא הזמן שלך,
על כן,
עליך להתאזר בסבלנות.

לאחר מיכן,
השלב השני הוא לבצע פעולות בעולם הגשמי,
ולהישאר ערני."

אנו נפרדים לדרכנו לאחר שיחה ארוכה,
ואני מודה לו על המתנות שהוא השאיר לי.

כל רגע במקום המיוחד הזה מלא וממלא,
ואני יוצא לשאוף אויר בין סימטאות העיר העתיקה.
כאן ממש,
צעדו במשך מאות שנים האר"י הקדוש,
תלמידיו, ומאות מקובלים.

פנים גליליות חולפות על פניי,
ריחות תבשילים ,
מקצבים וצליליים חסידיים בוקעים מבין החלונות,
ואני מתיר לעצמי ללכת לאיבוד.

קולות שמחה מושכים את תשומת ליבי מתוך אחד המבנים,
"מה יש כאן?"
אני שואל יהודי צעיר בפתח הבניין,
"היום זהו יום ההילולה של הרבי מילובביץ',
 אתה מוזמן להצטרף להתוועדות".

אני מצטרף.

חסיד ג'ינג'י חייכן מארגן לי כיפה,
וחייל מהגדוד החרדי מפנה לי מקום על הספסל,
בין עשרות החסידים הנרגשים.
אני מברך, ומנשנש קיגל,
הם שרים.
רב מירושלים נושא דרשה,
ואני מנשנש לחמניה.


צפת,
היא לא דומה לאף אחת אחרת.


מצורף שיר שאני מאוד אוהב :)

היא לא דומה - ארקדי דוכין