מעגלים

בלילות הקרירים חלונו נותר פתוח.
האויר הנעים נשב אל חדרו,
הרקיד את הוילון,
וליטף את ראשו.
אך הפעם,
קול מוזר העירו מן החלום.

מיד כשפקח את עיניו,
הספיק להבחין באור לבן,
בוהק ומסנוור,
הנעלם לתוך עצמו,
כאילו לא היה שם מעולם.

הוא רץ אל החלון,
ולא ראה דבר.

תוך מספר רגעים,
נעל את נעליו,
ותוך כדי הליכה מהירה,
הספיק ללבוש את חולצת הפלנל האהובה עליו.

נביחות כלבים נרגשים,
ומשק כנפי ציפורים במנוסתם העידה,
משהו אחר קרה.

הוא החל לפלס את דרכו בשדה החיטה המוכר.
גם בלילה הכיר כל תלם,
כאילו היה איבר בגופו.

לאחר מספר רגעים,
הבחין כי ריח אדמה חרוכה נישא באויר,
והוא,
בחושיו המחודדים,
כרע על ברכו הימנית,
הושיט יד לאדמה ממנה בא,
אחז בכף ידו חופן,
ומולל אותו בעדינות.

הוא החל ללכת צעד אחר צעד,
תוך שעקבותיו נצרבים באדמה.
לאט לאט הוא עצם את עיניו,
וניסה לדמיין את מסלולו בשדה החיטה.

כך הלך שעה ארוכה,
עד אשר הרגיש בבהירות כי שוב חזר לנקודת ההתחלה.

הוא פקח את עיניו,
התבונן בשדה החיטה,
ואמר אל תוך הדממה:
"מעגל".

בעודו נפעם מצורותו המדויקת של המעגל,
הבחין בדמות המתרחקת לכיוון מרכז המעגל.
הוא החל מפלס שוב את דרכו,
אך הפעם בריצה,
מנסה להדביק את קצב הליכתה המהיר.

רגע לפני שכמעט ואחז בכתפה של הדמות,
היא נעצרה.
והוא בליבו חשב,
"זה בדיוק מרכז המעגל".

הדמות הסתובבה אליו.
בשל החשיכה לא יכול היה לראות את פניה,
וכל שיכול היה להבחין זה בקולה הנעים.

הדמות אמרה את דברה,
בשקט ובסבלנות:

" בבריאה, 
  הכל סובב במעגלים.


  יש את אלו שמסתובבים,
  סביב מישהו אחר,
  בשבילם הוא המרכז.


  ויש את אלו
  שהופכים למרכז.
  והדברים מסתובבים סביבם.
  
  אתה לא חייב שיסתובבו סביבך,
  אך לפחות אל תסתובב סביב אחרים".
  
  אמרה הדמות ונעלמה.

  בבוקר,
  עם אור ראשון,
  נעלם המעגל,
  אך משהו אחד נותר,

  המרכז.