זכרון

"תשמע"
 הוא אומר לי ברגישות,
"אצלנו בימי זיכרון,
 חושבים בעיקר על החיים.
 על הזכות שניתנה לנו להתהלך כאן.
 אנו מתעוררים בשאלות ביום הזה,
 וכל אחד בודק עם עצמו האם הוא בכיוון הנכון,
 האם זמנו לא הולך לריק,
 האם הוא ראוי לחיים שהוענקו לו".

"אני מאוד מכבד את הדרך שלכם"
הוא ממשיך,
"אבל יכול להיות ששווה לכם לחשוב על עוד משהו".
"מה?" אני שואל בסקרנות.

והוא, עם המון אהבה מסביר בנועם:
"ובכן, אלו שמסרו את עצמם,
 בעבור מה הם מסרו את עצמם?
 בעבור עצמם?
 הם היו מוכנים למסור את חייהם כדי להגן על מישהו,
 מישהי, שהם לא הכירו.
 לפעמים מרצון, לפעמים בעל כורחם.

התבוננו סביבכם ביום הזה,
מה אתם מוכנים לעשות בשביל אדם אחר?
אין צורך למסור את הנפש עבורו,
אפשר פשוט להיות קצת יותר טובים.
תנסו לא לרכל, לא להקשות,
להיות קצת יותר נחמדים,
תוותרו,
אם קשה לאהוב,
לא נורא,
סתם תחבבו,
תחפשו משהו טוב,
בטוח יש.
תנסו דברים קטנים.
הכי קטנים.
אל תכבדו רק את המתים,
תכבדו גם את החיים.

אצלנו בימי הזכרון,
בזמן שמכבדים את זכר הנופלים,
מקדשים את חיי העומדים."