קרמבו - מוקדש למיכל ונסטור

יש לי חולשה לקרמבו.
מאז ומתמיד היה משהו אחר בממתק הזה.
נייר הכסף הדק,
מעטפת השוקולד העדינה,
הקרם וכמובן העוגיה,
הופכים אותו לחבר נאמן של כל יהודי שמנמן.

אבל אותו הקרמבו,
מסתבר,
מלבד סגולותיו הבריאותיות,
יש בכוחו גם לקרב לבבות,
ומעשה שהיה כך היה.

לאחר יום עבודה מתיש,
הגעתי למכולת השכונתית,
קיבלתי מבני עדכון על עיניני דיומא,
בחרתי קרמבו לא מעוך,
כמו שבוחרים עגבניה,
שילמתי שנקל,
ואכלתי בהנאה קרמבו.

פשוט נכון?
יפה.

רק שבאותו יום,
ממש בשעת עדכון מבני,
איכשהו נגררתי לויכוח חינני עם בחורה חיננית עוד יותר.
מיכל.
היא טענה כי אין יותר מידי גברים רציניים,
ואני טענתי שדווקא יש.
"את יודעת מה" אמרתי לה בטון מלא אגו גברי,
"עוד יומיים יש מסיבת פנוים פנויות אצל ידידה שלי,
את תראי שיש גם גברים אחרים".
והיא,
השיבה בנחישות וללא אגו נשי:
"אתה יודע מה, אני באה!".

יומיים לאחר מיכן,
עדנה מקבלת בפתח ביתה,
עם המון אהבה,
וכמו שרק היא יודעת,
את עשרות מחפשי האהבה.
שבועות רבים היא פונה לאנשים אחד אחד,
וכמו שליחה למעשה מצווה,
ממלאת את תפקידה ברגש וחום אינסופי.

ומה אני עושה באותו זמן?
יפה מאוד,
מנשנש,
יש אחלה אוכל.
בין לבין מכוון את הגיטרה,
כי עוד כמה דקות אני שר.

בכל מקרה,
בקצה החדר אני מזהה פרצוף מוכר,
שמעתי שהוא עוזר לאנשים.
אני ניגש אליו,
לשמחתי הוא לא חושד בכוונותי,
ומתפתחת בינינו שיחת גברים קצרה.
"אתה נסטור?" אני שואל אותו,
"כן" הוא אומר לי בקול מנומס ושקט.
"אחלה שם" אני אומר לו,
בלב אני יודע שזה שם נהדר לדמות בשיר.
אני זורק משהו,
הוא זורק משהו,
ואז הוא אומר בישירות ובהירות.
"אני רווק ומקווה שלא לעוד הרבה זמן".

שנינו יודעים בוודאות שהוא לא רומז לי דבר.

הדלת נפתחת,
והינה היא שם,
מיכל.
אכן, עמדה במילתה ובאה.
משהו בהופעתה גורם לכבד אותה.
רואים שהיא בחורה טובה.
מיד.

הרגע שכולם חיכו לו מגיע.
אני עולה לשיר.
אני גדול.
אין הדרן.

לאחר שעה ארוכה של תשואות הקהל,
מתחילה המוסיקה.
בתוך כל הרעש,
נסטור ומיכל מתיישבים לדבר.
מדברים
ומדברים
ומדברים...
עדנה ואני מרכלים עליהם עם חיוך מאושר.
"הם נראים מקסים יחד"
"משהו קורה פה"

לאחר המסיבה,
נמשכים העידכונים השוטפים אודות שני החמודים.
הכל בעדינות ועם טוב טעם.

לפני יומיים.
בבוקר.
קול מוכר מצידו השני:
"ניר?"
כן אני משיב.
"אתה יכול לכתוב את הסיפור על הקרמבו,
נסטור ואני מתחתנים".

אני מחייך חיוך גדול.
מאושר.
תמיד ידעתי שבריא לאכול קרמבו.


* מזל טוב לזוג המקסים שזכו להכיר זה את זו,
בזכות הבורא, עדנה, הקרמבו  ועוד אנשים נפלאים שהיו בסיפור המתוק הזה.