להבה

שניהם עמדו מול להבת האש.
הראשון רצה לקחת צעד לאחור,
השני רצה לקרב את ידיו ולהתחמם.
שניהם נראים בדיוק אותו דבר.

דרך ארוכה הם עשו.
תמיד הם יחד.
כשהראשון רוצה לכאן,
השני מושך לשם.

אבל הרגע הזה מול האש,
היה שונה.
את כל הדרך הם עשו רק כדי
לראות מה מתחבא מאחורי הלהבה.

כדי לעבור אותה,
היה עליהם להסכים יחד.
משום שלא ניתן לעבור כשרק אחד רוצה.

הראשון תמיד מעכב,
תמיד מאט את ההתקדמות,
ורגע לפני שקורה משהו,
הוא נעצר.
אבל יש בו גם משהו טוב,
הרבה פעמים הוא עוצר שניה לפני התהום.

השני,
התלהבותו פעמים רבות מסכנת את הכל.
רק בנס הוא נעצר על סף מדרון פעם אחר פעם.
אבל יש בו גם משהו טוב.
אותה התלהבות הסוחפת לעשות את הדברים.
ולהתקדם.

אבל עכשיו,
כאן,
מול האש.
מה עושים?

הלילה ירד ושינה נפלה על שניהם.

לפתע,
מתוך הלהבות,
כמו גחל המתנפץ מתוך האש,
הם שמעו קול מוזר.

הם התעוררו,
ותוך שהם מביטים אל עין הלהבה,
הם רואים מישהו נוצר.

השלישי.
הוא נראה בדיוק כמותם.

הוא יצא מן הלהבות,
בידיו ניקה את גיצי האש מבגדיו,
הביט בהם,
ואמר
:" אנחנו יכולים לעבור את הלהבה,
אבל לא דרכה,
או שנמתין שתדעך,
או שנעבור מסביב,
ואפשר גם לאסוף את הטל עד הבוקר ולכבות את האש".

הם הביטו אחד בשני ובשלישי.

התחברו.

ועברו.