קבלת שבת - "תצוה"
"ואתה תצוה את בני ישראל...., באוהל מועד"
בפרשה זו, אשר הינה המשכה של פרשת תרומה,
ישנן הנחיות ברורות לגבי בניית המשכן, הבגדים ותפקידי הכהונה.
אך דווקא כאשר אין אנו נמשכים לאחר הפירוט והדיוק המרשימים,
ניתן להבחין דווקא בדבר מענין.
אוהל מועד.
הקב"ה, באמצעות שליחו משה, רואה באוהל כנקודת התחלה מכובדת,
כצעד לעבר משכן ובית מקדש בעתיד.
הקב"ה מראה לנו באמצעות מעשיו,
כי לא ניתן להגיע מיד למקדש גדול ומפואר,
וכי הדרך לשם צרופה בניסיונות ויכולת עמידה במשברים לאורך זמן.
במובן מסוים, לא רק עם ישראל עובר מסע במדבר,
אלא גם הקב"ה.
גם הוא נאלץ "לשכון" באוהל פשוט ורעוע, אך מחשבתו כבר צופה אל העתיד.
אין הוא הופך את האוהל למשכנו הקבוע,
אלא הוא יודע בדיוק לאן הוא שואף,
איך לעשות זאת,
עם מי לעשות זאת,
ומתי.
כמו כן, הקב"ה ברוך הוא בעצמו מתנהל בענווה.
כיצד?
בשני אופנים,
הראשון,
למרות שהוא הבורא,
הוא מבין שעליו לעבוד עבודת צוות,
יחד עם משה,אהרון ושאר בני ישראל.
השני בעצם האמירה,
"ואתה תצווה את בני ישראל"
הרי הוא בעצמו יכול היה לצוות אך מטעמי ענווה
בחר במשה לדוברו.
למרות שהשם יודע כמה הוא גדול,
הוא לא נותן לזה לעלות לו לראש.
ובכן, גם אם אתם באוהל,
אם המחשבות, הכוונות והמעשים שלכם צופים קדימה,
אתם יכולים לבנות את המשכן הראוי לכם.
שבת שלום,
מצורף לינק לשירו הנפלא של אברהם טל "מחוזקים לעולם".
תגובות
הוסף רשומת תגובה