צוקרמן
אני מצמיד את האוזן לדלת דירה מספר 6
אם מישהו ידליק את האור
אני מתחיל לברוח
אסור שיתפסו אותי ככה
אני מקשיב איך הוא מנגן
איזה יופי
ואיך הוא שר
מישהו מדליק את האור ואני בורח למטה
לשחור - לבן
הלובי של קפלינסקי 31 כניסה ב
ושם אני רואה שכל השכנים
פתחו את החלונות להקשיב לו מנגן
חלק שרו איתו
קצ'וביץ'
ופוקס
ועוד אנשים שחלפו ברחוב
אני לא בטוח שאי פעם הוא ראה את זה
והוא סך הכל גדול ממני בשלוש שנים
אבל שירתו נשמעת למרחקים
אני מחכה להזדמנות
לבקר בביתו ולשמוע אותו מנגן
איך הוא מצליח לנגן מיד כל שיר שהוא שומע
קוראים לו אופיר צוקרמן
השנים עברו
מיד כשהתחלתי לנגן על הגיטרה שלי
היא נפלה ונשברה
השענתי אותה על דלת חדרי הצר
ובטעות אבא פתח את הדלת ושברה
זה היה בדיוק בימים שבערה בי אש המנגינה
הייתי חייב לנגן
לא יכולתי לעשות שום דבר אחר
אבוד עצה הקשתי על דלת משפחת צוקרמן
אביבה, אמו של אופיר
קיבלה את פניי בחיוך חם ומקבל
"זה בסדר אם אני אשאיל את הגיטרה של אופיר?"
שאלתי , מרגיש שבתשובתה תלווים מנגד כל חיי
והיא, מעולם לא סרבה לבקשתי
תמיד עם חיוך אמרה
"בשמחה אתה מוזמן לקחת את הגיטרה מתי שאתה רוצה"
אחוז תזזית רצתי מחבק את הגיטרה בידי
כמו אביר המציל נסיכה
נזהר פתחתי את כיסוי הגיטרה
משיל מעל הגיטרה את בגדיה
כמו חתן המסיר את שמלת כלולותיה של אהובתו
נרגש אל מיתרי הגיטרה
בילתי שעות
בחיפוש אחר שירים
מנגינות וצלילים
לאחר מיכן הייתי מחזיר את הגיטרה לבעליה
עד לפעם הבאה
ואופיר,
מאז כמעט בכל פעם אני אומר לו
"פיפ העם מחכה"
אני יודע מה הוא עשה לי עם מנגינתו
והוא
מלא ענווה משיב
"יום אחד, כשיהיה זמן"
ואני חושב בליבי
לא יהיה זמן אחר
היום הוא היום היחיד הקיים
כשאני נזכר באותם ימים
אני יודע שהילד ששר לעוברים ושבים
לא יוותר
הוא יחזור לשיר
הוא ינצח את הזמנים
בהם שירתו נשמעה רק לאחדים
יגיעו ימים בהם הד שירתו
ילטף ויגע באלפי נשמות מתגעגעות
*מכתב זה הוא מכתב תודה למשפחת צוקרמן,אביבה,אבי,אופיר וליאת, היקרים
שבאהבתם לילד הצעיר מקומה שניה היו חלק מסיפור חיי ועזרו לי להגשים חלק מחלומי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה