עיר הרגשות
במשך חיים שלמים הוא הלך כדי להגיע בדיוק לכאן
מעליו ניצב השלט
"עיר הרגשות"
למרות המסע המפרך
כאשר עמד בפתח
הרגיש כאילו המסע האמיתי מתחיל רק עכשיו
הוא לקח נשימה
עצם את עיניו
והתחיל להלך בדרך הארוכה לכיוון העיר
מיד כשעבר את שער העיר
נעלם השער מאחוריו כלא היה
ובמקומו הופיעו לפתע שדות מוריקים בשלל גוונים חיים
בידו סימן למונית שירות מרחפת לנחות
הנהג נחמד
שחרחר
נחת על ידו
ולקח אותו לסיבוב מעל העיר
"לאן לקחת אותך?"
שאל הנהג
"למקום הכי חשוב בעיר"
הנהג חייך
ביצע פרסה אוירית
ושינה כיוון
מלמעלה העיר נראתה בדיוק כמו כל עיר אחרת
התנועה היתה דלילה
פה ושם מישהו מרחף
סתם כדי להנות
"טוב תרד כאן"
הפתיע הנהג ופתח עם ידית ארוכה את דלת המונית
"כאן?" השתגעת?
באמצע האויר אתה זורק אותי?
הנהג חייך ואמר
"הגעת עד לעיר הרגשות ודווקא כאן אתה פוחד?
תסמוך על הרגש ותקפוץ"
הוא אזר אומץ אבל כלום לא עזר
הנהג מיהר לתחנה הבאה והאיץ בו עם חיוך
"קפוץ חביבי, קפוץ!"
הוא קפץ
האויר
הרוח
הקלילות
היכולת לראות את העיר ממקום אחר
האושר
האומץ לקפוץ אל הלא הנודע
בשביל זה בדיוק הוא עבר את המסע.
אחרי כמה רגעים באויר הוא התעשת
עם הידיים הוא עשה תנועה של כנפיים וראה שזה עובד
"אני עף!!!"
הוא צעק בקול
"אני עף !!!"
לפתע הוא שמע קול מרחוק
"שקט!!!"
"אנשים ישנים כאן!"
הוא המשיך לעוף ולחש לעצמו
"אני עף!""אני עף זה גדול"
והמשיך לעוף.
מידי פעם מישהו צעק לו שקט
אפילו כשהוא רק לחש
אבל זה רק גרם לו לחייך לעצמו חיוך שובב ולדעת בליבו
"אני עף"
תגובות
הוסף רשומת תגובה