המגילה
עליית הגג היתה נעולה מאז ומתמיד
מגיל צעיר ידענו שאסור לפתוח את דלת העץ הרעועה
מדור לדור הועבר כי הבית הנטוש בקצה הכפר היה שייך לאיש מיוחד
לא היה לו שם
לא היו לו פנים
קראו לו הזקן
הוא נפטר לפני קרוב למאה שנה
לפי מה שעבר מדור לדור
הזקן היה איש טוב לב
ערירי
את כל חייו הקדיש לכתיבת ספרי קודש
יש אומרים כי לידיו התגלגלו מספר מגילות גנוזות מימי הנביאים
לאחר מותו נותר הבית הנטוש מוזנח ופרוץ
אך עליית הגג מעולם לא נפרצה
אפילו נערים פוחזים שהותירו מספר כתובות על קירות הבית
לא הרחיקו לכת עד לעליית הגג
אולי מתוך חשש אולי מתוך כבוד
עד לאותו היום.
נראה היה כי רגליי נושאות אותי מעצמן
לא יכולתי לעמוד יותר בפיתוי
הייתי חייב להגיע לעליית הגג.
דרך עפר ובשולייה טורבוסים כחולים, סביונים וחרציות ליוו אותי עד למפתן הבית
הקומה הראשונה הייתה ריקה מחפצים
גרם מדרגות עץ
הוביל לקומה נוספת
ומשם לעליית הגג
דלת העץ הישנה
ועליה מנעול חלוד הפרידו ביני ובין המיתוס
נגעתי במנעול והוא התפורר בין ידי
הדלת נפתחה מעצמה
חריקת צירי הדלת הלא משומנים
וריק אבק קיבלוני
עליית הגג נפתחה
גודלה היה כחדר קטן ותקרתה היתה נמוכה מחדר רגיל
שולחן עץ היה מונח מימין ולידו כסא
עדות לעבודת הזקן
התקרבתי אל השולחן
ליטפתי אותו בידי
התיישבתי על הכסא
לפתע ראיתי מגירה קטנה במרכז השולחן
בדיוק מתחת למקום שבו כותבים
משכתי את ידית המגירה מעט לאחור
ושם היתה מונחת מגילה
היא היתה מעור ומלופפת בחוט אדום.
פרמתי את הקשר לאיטו
נזהר לא לקרוע
יישרתי בזהירות את המגילה
והתחלתי לקרוא
נדהמתי
כל חיי היו כתובים שם
הילדות והנעורים
דברים שרק אני ידעתי
כאבים
שמחות
שיחות שלי עם האל
במשך שעות קראתי את סיפור חיי
בחלק האחרון ראיתי ממש את היום
אני נכנס אל הבית
עולה למעלה לעליית הגג
מגלה את המגילה מתחיל לקרוא...
וזהו
נגמר...
חיפשתי המשך אבל כלום
לפתע הדלת נטרקה מאחוריי
טריקתה היתה כל כך חזקה
עד שמגירה נוספת
מעט חבויה
נפתחה מעוצמת המכה
במגירה היה עט, דיו ופתק קטן
החזקתי את הפתק בידי
וכך היה כתוב
"שלום, לא חשוב מה נכתב עד עכשיו החל מעכשיו אתה כותב את חייך"
לקחתי את העט
והמשכתי לרשום
תגובות
הוסף רשומת תגובה