תמונות ומכתבים
פעם, כשרק המציאו את המצלמה
זה היה מרגש להצטלם
המשפחה היתה מגיעה עם מיטב בגדייה
חלק ישבו מקדימה
האבות והמכובדים ישבו על כיסא במרכז
הצעירים עמדו בראש גאה מאחור
בין זרועות היושבים היה ניתן למצוא תינוק
שלימים הסתבר שהפך למלך, או סופר גדול
או סתם דוד שהיה איש טוב
פעם תמונה אחת היתה שווה אלף מילים
מאז,
כל כך הרבה צילומים
כמעט כל יום
כל ארוע מאות
אתה כבר לא שם לב שמצלמים אותך
מספר התמונות בהן צלמך מונצח לעד הוא אינסופי
ומה יהיה עוד עשר שנים
האם הכל יהפוך לסרט בו אנו הכוכבים הראשיים?
פעם,
כשרק המציאו את הדיו
היה מרגש לכתוב מכתב
בעיקר מכתב אהבה
כל אות, כל מילה,
בדיו
שהקלף לא יהרס
שהחותמת תיהיה בדיוק במקום
לא היה מקום לטעויות
והזמן
אוי הזמן
כמה זמן לקח למילות האהבה לחצות את הים הגדול
בדרך ללב אחר
והיום?
כמה מילים
כמה מיילים
כמה מקום לטעויות
כמה כיף היה לחכות למכתב אהבה
לחכות לדוור
לעיתים לחכות לו על יד התיבה
להקדים את חלוקת המכתבים ולשאול באומץ
"הגיע משהו בשבילי?"
ואם כבר היה שם את המכתב בתיבה
להכניס בעדינות שתי אצבעות
מגששות את דרכן למילות אהבה
שאולי הגיעו מלב אחר
מאוהב
אז אולי עוד כמה שנים יגידו
מילה אחת שווה אלף תמונות
תגובות
הוסף רשומת תגובה