ממתקי הכפר- שיחה עם איברהים
"מה בשבילך?"
הוא שואל אותי עם חיוך
"האמת ניכנסתי רק בשביל להסתכל"
עניתי בכנות, כדי להנמיך ציפיות
תוך שאני מתפעל ממגשי הכנאפה והבקלאוות בשלל הצבעים והריחות
"תשמע, יש לנו כאן מתכונים שעברו מדור לדור,
יש ספר מתכונים שיצא באלפי עותקים
הופענו בתוכניות טלויזיה,
רבין היה פה,
אנחנו חנות הממתקים הראשונה באבו -גוש"
מאוד מהר אני נשבר
ומבקש צלחת קטנה עם הדברים הכי טובים
וכמובן קפה שחור.
"אגב , מה שימך? אני שואל "
איברהים" הוא עונה ופונה להכין לי קפה "
אני מתמקם בשולחן המשקיף על גגות הכפר
לאחר כמה רגעים איברהים ניגש אלי
בידו צלחת עם שני סוגים של בקלאווה כנאפה אחת
ופינג'ן קטן
אני טועם מהכנאפה,
הטעם הוא בלתי רגיל
אני משתף את איברהים בתחושותיי
"זה גדול"
אני אומר בקול,
איברהים אורז ללקוח שקית עם מתוקים
והלקוח מסתכל אלי לאחור
אני מבין שאני מפריז בתגובותיי
וחוזר אל צלחת המתוקים
"זה גדול"
אני אומר אבל הפעם לעצמי
הלקוח ממשיך לדרכו
אני מזמין את איברהים להצטרף אל שולחני
איברהים נענה ומתחיל לספר לי על אנשי הכפר
"מקור האנשים הוא בכלל מצ'צניה"
בערך משנת 1500
לא רחוק מהחנות,
נמצאת כנסיה שבה על פי האמונה דוד המלך החזיק בארון הברית 21 שנים
הפלמ"ח היה פה
מוכתר הכפר הדליק פעם משואה"
הוא מדבר איתי על היסטוריה,
של הכפר
של המדינה
של היהודים
של האיסלאם
ואני מקשיב
פתאום יד נוגעת בכתפי מאחור
אני מסתובב
בחור גדול
מזכיר לי את הענק מהנסיכה הקסומה,
תווי פניו חזקים
עיניו ירוקות
לבוש כמו שומר
פחדתי שהוא יחבק אותי ויתן לי נשיקה
"ידעתי שזה יגמר לא טוב"
אני שומע קול מלא חשש בתוכי
"בוא תצטרף"
הוא אומר בעברית פשוטה עם מבטא ערבי כבד
איברהים עובר משולחני לשולחנם
אני מסתובב לאחור
מעביר איתי את הקפה שחור
הבחור מושיט לי פיתה טריה
ומציע לחלוק עימי את ארוחת הבוקר שלו ושל חבריו
חומוס פול במגשית אלומיניום
אני לא מהסס בוצע מהפיתה
ומצטרף לחבורה
" אני אדיוט?"
הקול ממקודם מהדהד בראשי
בנוסף אלי, אל איברהים ואל השומר
ישב לשמאלי בחור נוסף
מולנו, לצד איברהים, ישב אבו- עבדאללה
אשר נראה היה בשנות חמישים לחייו
הוא הקשיב לשיחה בעברית, ענה בערבית ואיברהים תרגם אותו
דיברנו בלהט על עניני דיומא
השיחה גלשה כמו קפה שחור
הפתעתי את עצמי, ואולי גם אותם
כשאמרתי בכנות את דעתי על נושאים רגישים
"אבו גוש זה לא רק חומוס"
הוא ניסה לשכנע
ואני עם פול בפה, מהנהן בראשי לאישור
הנוכחים התפזרו לאיטם
אני נותרתי אחרון עם שאריות כוס הקפה הקר
אברהים, חזר לעמדת הקופה
"כמה אני צריך לשלם לך?"
שאלתי תוך שאני מושיט לו שטר של מאה שקלים
הוא הסתכל לי בעיניים, בידו סימן כי אינו מעונין בכסף
"הפעם הזאת אנחנו הזמנו אותך"
בירכנו אחד את השני לשלום והמשכתי לדרכי
דרכי עוררה בי שוב שאלות
?מה קרה לנו
?מה קרה לי
איך בתוך סיפורי העמים שלנו ושלהם,
הגענו למצב שאני יושב לאכול חומוס עם אנשים ורואה בזה ארוע מסעיר
ולאן איברהים ואני לוקחים את הסיפור שלנו
כי בסוף,
כולנו באותו הסיפור
תגובות
הוסף רשומת תגובה