הצלילים אמרו לי אמת
כשהייתי בערך בן 14 הגיע לשכונה ילד בשם מיקי
הוא היה ילד עם חיוך גדול
הילדים מיד התאהבו בו
הית לו גיטרה חשמלית עם מגבר
הוא ניגן נהדר
עם המון אנרגיות
לי היתה גיטרה שקניתי ב-50 שקלים מאשר- שי,
הילד הכי חזק שראיתי,
מיקי גילה לי את כל הגדולים
ישבנו שעות והוא השמיע לי את דיפ פרפל, באדי גאי, ועוד מוסיקה מצוינת.
יום אחד מיקי נתן לי קסטה
", לא שומעים הכי טוב, אבל תקשיב"
הוא אמר לי עם חיוך ביישני ומעט מתנצל.
חזרתי הביתה, החדר הישן בקפלינסקי , ראשון לציון, היה ארוך וצר
אבל תמיד היה בו המון מקום למוסיקה ומחשבות
החלון השקיף על הפרדסים עד לנס ציונה
בחדר הזה הבנתי הכל
הכנסתי את הקסטה לטייפ דאבל קאסט הישן
פתחתי את המיטה הנפתחת עליה ישנתי
(זאת היתה המיטה היחידה שיכלה להיכנס לחדר)
את הגשר על השיניים הנחתי בצד
שכבתי על המיטה כשיידי מתחת לסנטר
הראש מתבונן בטייפ ממרחק של 40 ס"מ
הכנסתי את הקסטה ולחצתי פליי
אחרי כמה דקות של הקשבה
ראיתי שהתרגשות עצומה עולה בי ללא הסבר
לפתע דמעות
ואיני מצליח לעצור את זה
הצלילים אמרו לי אמת
בתרגום מאנגלית השיר נקרא "מנהרת האהבה" של דייר סטרייט
כשהתחיל הסולו ואיתו הדמעות הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיי
מיקי, נעלם בדיוק אחרי שנה או שנתיים.
במשך שנים לא ידעתי לאן.
ערב ראש השנה האחרון
על יד הבית
בעודי יושב וכותב חלומות
ראיתי אותו בסניף הקפה האהוב עלי
אחרי המון המון שנים
התחבקנו
אמרתי לו תודה על המתנה שהשאיר לי
הרגשתי ששוב הוא בא להגיד לי משהו
אבל אולי יקח לי שוב שנים להבין
ניר
תגובות
הוסף רשומת תגובה