הרב חיים
"זאת השעה לבקשות"
אמר בקולו הרך
תוך שהוא מסיט את הפרוכת
וחושף את ארון ספרי התורה
בין מנחה לערבית
בית הכנסת לעולי בבל
ריק מאדם
רק הרב חיים
אני
והד קדושת התפילות בחלל ההיכל
כל רגע על יד האיש המיוחד הזה
מרגיש כמו נגיעה בהיכל של מעלה
קומתו אינה גבוהה
זקנו לבן
מבטו חודר דרך קליפות הנשמה
גילו אינו ידוע
רבים מעולי בבל אינם יודעים את גילם האמיתי
וכך הם חוגגים על פי חגי ישראל
אלפי מילים נאמרות בלחש
למען עם ישראל
למען החולים
הנפטרים
למען נשיא המדינה
בשקט
כמעט בדממה
ללא אינטרנס או רצון לכבוד
לתפקיד רם מעלה
לשכר
מתוך אהבה
אמיתית
בלי שאיש אינו יודע
עד למילים אלו
ואני שם
מרגיש כאילו התפלחתי לכסא הכבוד
ועוד שניה מושכים אותי שני שרפים החוצה
מרגיש את המאבק היצרי בין הקודש לתשוקה
כל הזמן
מרגיש ויודע שאיני ראוי למעמד
אבל אני שם
עד לקיומו של צדיק אמת
בינינו
כל תפקידי הוא לספר
מבטו ישיר
אינו שופט
מקבל
מבין לחולשת האדם
ומאמין באמונה פשוטה
בהנהגת הבורא
את מילותיו בוחר בקפידה
אינו ממהר להשיב
אך תשובתו
כשנאמרת
נחרצת
אינה משאירה מקום לספקות
והכל עם מבט אוהב
הליכתו בשבת
עטוף בתלית
כולה אומרת כבוד
כשהוא מעוטר בתפילין
נדמה כי שרשרת הדורות
תלויה על לוח ליבו למשמרת
והוא
כעבד השם נאמן
אינו מאכזב
עם טוהר וקדושה
עם אור אינסוף ואמונה
ממלא את שליחותו
באהבה
מוקדש לרב חיים חדייר זצ"ל
תגובות
הוסף רשומת תגובה