ניר חכם בלוג אישי

 איכשהו, בעולם הזה אנשים עולים על איזשהו נתיב ומאותו רגע הם עליו. אם פתאום בא להם להתחיל משהו חדש ומרגש מנעד התגובות יכול להיות מ" וואו איזה יופי " ועד תגובות מורידות. טבע הבריאה הוא התחדשות כמו שאומרים "מחדש בטובו מעשה בראשית". מידי יום הבריאה מתחדשת, מתחילה מחדש וגם אנחנו יכולים להתחיל מחדש. ללמוד משהו חדש, להשיל מעלינו עולמות שחווינו ולגלות עולמות חדשים. תנועת הנפש שלנו היא תנועת האור.  התנועה הפנימינית ביותר שלנו היא תנועה של חוויה מתחדשת, אינסופית ומלאה בטוב. למה שנצמצם את עצמנו לרצונות מצמצמים?  תיהיו אתם, תיהיו אטר.

בשנים האחרונות אנחנו מוצפים בגיבורי ההצלחה ברגע. בסרטונים קצרצרים מחוף תאילנדי בהם מתארים את סיפור הצלחתם הזוהר ומזמינים אותנו ללמוד כיצד הם עשו זאת.  לפעמים אכן עלול לצבוט בלב לצפות במישהו שט לו בנינוחות בקונדולה פיליפנית כשאתה מפלס את דרכך בכבישי גהה הפקוקים, אך האמת רחוקה מכך כרחוק מזרח משיכון המזרח.  מסע החיים הינו סיפור אישי, נתיב חדש המיוחד לנו. ראית הדברים במסע שלנו דרך משקפיים של אחרים אינה תמיד נכונה.  הפיספוס הגדול בשנים האחרונות הוא דווקא הסתכלות נכונה על הנפילות, על השיעורים ועל מתנת הכשלון הזוהר.  הדילוג, ההתעלמות וטישטוש מקומם החשוב של הכשלונות (כך אנו מכנים בטעות שיעורים פורצי דרך), הוא השלב הבא בהתפתחות שלנו. שם מצוי גרעין גדול של פוטנציאל ההתפתחות שלנו. שם שוכנת אמת חשובה. שם אנו באמת באמת עושים עוד שלב לאני האמיתי והאותנטי שלנו.  השרירים הגדולים מתפתחים המאמץ הגדול, הם ההכנה האמתית שלנו לשלב הבא. באהבה ניר.

מים אהבה חום פרח חיבוק מבט  יד תומכת שקט כדי להקשיב שיר שנכתב בנשימה אחת. לפעמים מעט יכול להיות הרבה לפעמים הוא הכל. 

אחד הזכרונות האהובים עלי נשלף מזכרון עבר מיוחד מאוד. נשלחתי לאבטח ישוב בבקעת הירדן, אחרי שמישהו הבריז ברגע האחרון.  באותו הרגע זאת הייתה באסה גדולה אך עד מהרה זה התחלף לחוויה מרוממת נפש. הישוב היה ממוקם במרכז הבקעה ולדעתי זה שעה וחצי מהמקום הקרוי קאסר אל יהוד, המקום בו לפי הנצרות עם ישראל חצה את הירדן בדרכו לישראל. די מהר התמקמתי בחדר ויצאתי להחליף בשמירה חייל אחר. השקט, הנופים והאוויר הנקי היו מתת אל בימים רחוקים אלה ואני נושא איתי מאז זכרון של ארץ בראשית שעדין לא חוללה. רק קסטה ( כן... אני מהימים של הקסטות) של התקליט "מעברים" ליווה אותי בשמירה. המוזיקה תמיד הייתה אות שפיות מחיים אחרים במיוחד בשמירות האינסופיות.  ביום השני חקלאי מהישוב שהוא גם רכז הביטחון, לקח אותי לסיור בשטחים הפתוחים. המרחבים היו נהדרים, פתוחים ובהם שורות שורות של גידולים חקלאים. "שלוף לך בצל משם" הוא אמר לי ואני קפצתי ושלפתי מהאדמה בצל מצופה באדמה רטובה וחיה. ריח האדמה והמגע בה היו רעננים ומלאי חיות ונחרטו בי בעוצמה. אתמול פגשתי במקרה חקלאי שהזכיר לי את החוויה, את הקשר לאדמה וכמה בישראל קשה להיו...

כל אחד מכיר מישהו שמכיר מישהו שמגזים עם סופרלטיבים.  גם אני מכיר מישהו כזה ואני חייב להגיד לכם, בחיים, אבל בחיים ! לא ראיתם בן אדם כזה. הוא נותן סופרלטיבים לעצמו, וואו איזה סופרלטיבים הוא נותן לעצמו, יאללה איזה סופרלטיבים. כמעט כל פעולה שלו מלווה בהעצמת יתר החל מפעולות פשוטות של הכנת קפה ועד למשימות מורכבות כמו הצלחה בתיקון נברשת בבית.  הוא נותן גם סופרלטיבים לאחרים, הכל בגדול. סופרלטיבים לא עולים כסף. תשאלו את זאת שהוא אמר לה "רזית קצת?" והיא ענתה "כן...קצת, אני אחרי קיצור כיבה והורדתי 50 ק"ג ( סיפור אמיתי...). או את הפעם ההיא שאיחל מזל טוב בהתלהבות לזוג עם הילדים "הנכדים שלכם מדהימים, הילדה דומה לאבא" ואת תשובתם המהדהדת "הם הילדים שלנו, התחתנו מאוחר". איש הסופרלטיבים נוטה להמליץ בהתלהבות  על מקומות בהם היה ובמיוחד מסעדות שנסגרו. נטייתו של איש הסופרלטיבים להעצים מצבים שאינם מצריכים העצמה מעצימים את הצורך בחוסר העצמה. תמצאו לכם איש סופרלטיבים 😊 ותמסרו לו שהוא הכי הכי הכי מתוק בעולם. 

הרבה פעמים, כשמישהו אומר לי "תשמע הייתי גר בחו"ל או אני עושה רילוקיישן לאי בודד, אני מיד נזכר בירושלים. לי יש את ירושלים שלי. כמו שעוזי חיטמן שר "אלוהים שלי". לכל אחד יש את הירושלים שלו. לאחד זה כמיהת הדורות ולשני זה רק לברוח למרכז, לאחר זה יד ושם  ולשני בית קפה קטן קרוב לנחלאות.  עבורי ירושלים היא החלום, התקווה והשאיפה למשהו לא ברור שאנחנו מצפים לו שיגיע. זה אולי גאולה כפי שניבאו הנביאים ואולי זה פשוט רוגע ושלווה שתחזיר לנו את האמונה שכאן זה גן העדן האמיתי, למרות שזה כרגע מקום לחוץ וקשוח.  כך או כך אני מרגיש שאני חייב להישאר קרוב, שלא אפספס משהו טוב כשהוא מגיע. אני אוהב להרגיש קרוב לירושלים. אני משתדל אחת לכמה שבועות לקפוץ ולוודא שכל האבנים במקום. זקני נחלאות, שיד הזמן ליטשה את בגדיהם, יעידו כי ראו אותי משוטט בדרכי למחנה יהודה בין בתי הכנסת המשפחתיים. כמה פעמים בעבר ניסיתי לאסוף אויר בכיסים ולקחת למרכז, לתפוס שיחה עם עובר אורח ולהתעכב על ציור קיר קרוב לבצלאל ולאסוף איתי כמה חוויות עליהם אמרו שהם סוד האושר.  Jerusalem באנגלית זה מלא גלורי, ממש נוצץ.  אם תגיד שמו...